ציפור הדרור שקיימת בתוכינו

.היא שכבה, מחוסרת כוחות, חלשה וכואבת

,מנסה למצוא אופטימיות אחרונה שתחזק את רוחה

,הסדינים האפורים לא הוסיפו לתחושה המרה שבליבה

תחושת בועה ענקית סגרה עליה מכל כיוון אפשרי והכניסה אותה לדכדוך עוד יותר עמוק וכהה

כשלפתע, ציפור דרור נחתה על חלונה,

משהו בתחושתה השתנה לגמרי,

הציפור הקטנה הייתה לה לסמל, לסימן שזהו הקץ.

אם כי הקץ לכל טעם מר שנחת על שפתיה,

הקץ לסבל והקץ לחוסר השליטה ברגשותיה.

כשהחלה ציפור הדרור לשיר את שירתה, כך גם ליבה...

שר את שירת החופש שלו....

היא הבינה בעת זו

שהסבל, הכאב, הצער והחושך הם בחירה בלבד

וכי זו העת הנכונה עבורה לשחררם ולהודות להם על השיעור הניפלא.

יתרה מיכך, הבינה היא כי אם הסבל, הכאב, הצער והחושך בחירה הם - כך גם האושר, שמחה, שחרור והאור הם !

מבטה השפוף הוחלף בגב זקוף ועיניים בורקות,

המיטה כבר לא הייתה לה למקום מסתור יותר אם כי רק לאיזור מילוי מצברים.

הסדינים האפורים הוחלפו בסדיני כחול שמיים עם נגיעות של סגול עמוק ומרפא.

הבועה הדוחקת הרחיבה את מיקומה ונשארה רק כמגן בלתי נראה ובלתי מורגש.

לכשכעת,

חשה ציפור הדרור כי סיימה את תפקידה, פרסה כנפיה מן החלון המדובר...

לציפור הדרור מחכים עוד חלונות רבים לשכון על אדנם...

==================================

לפעמים בחיינו אנחנו ציפור הדרור של מישהו הזקוק לנו

ולפעמים אנחנו אלו שזקוקים לציפור הדרור שתזכיר לנו את הדרך לאור...

אם עברתם ליד חלון וראיתם שזקוקים לכם, הושיטו יד,

שירו את השירה המיוחדת הזו שלכם כדי לצבוע את חדרו של אותו אדם הזקוק לכם...

כך גם אני,

כאן,

כדי לצבוע את העולם בשירה הפרטית והמיוחדת שלי,

השירה מלאת הצבעים שלי...