העלמה, שומר הסף ושער העיר "יעד"

היא עמדה מול סורג ובריח, נאבקת לפרוץ את הדלת הניצבת מולה.

תסכול ובכי מציפים אותה, היא לא מצליחה לחדור מעבר לדלת...

חלומה הגדול ביותר מונח ממש מבעד לשער מולו היא מביטה

אילו סורג ובריח עוצרים מבעדה להגיע אל היעד שלה ולהגשים את עצמה.

"אין זה הזמן" לוחש לה שומר הסף של השער המדובר,

"חזרי במועד מאוחר יותר" רומז לה...

בעקשנות ייתרה והתעלמות מרמיזות השומר,

חיפשה העלמה פיתרון לפתיחת השער,

החלה נאבקת ובועטת בדלת הניצבת מולה.

ללא הצלחה נשארה הדלת נעולה - סורג ובריח עוד חובקים אותה.

כתמים סגולים מקשטים את ידיה ורגליה,

כתמי בעיטות המאבק חסר התועלת.

שריטות לאורך גופה ונפשה השאירו חותם.

* לו רק הייתה מקשיבה לשומר הסף... שכן שנים שניצב הוא בשער ההגשמה...*

לאחר מנוחה קלה, החליטה העלמה הצעירה לנסות לפרוץ את הדלת בשנית,

הפעם, הביאה עימה מפתח ישן אותו מצאה בשדה,

מפתח אשר האמינה כי תוכל להשתמש בו כמפתח לבריח ולפרוץ סופסוף את השער.

"אין זו הדלת הנכונה למפתח זה" לוחש לה שומר הסף של השער המדובר,

"נסי בשער המרוחק יותר וחשוב שתשמרי את המפתח בכיסך, כי הרי כל כלי במסענו הוא מפתח לעיר יעד" רומז לה...

בעקשנות ייתרה והתעלמות מרמיזות השומר,

מנסה שוב ושוב העלמה להשתמש במפתח לפתיחת השער,

שוב, ללא הצלחה נשארה הדלת נעולה - סורג ובריח עוד חובקים אותה.

ייאוש מציף את רוחה של העלמה,

דמעות זולגות במורד פניה, הרהורי מחשבתה מדוע מצאה את המפתח אם אינו מביא עבורה תועלת?

תחושת בדידות והמחשבה שאין מי שיבין את נפשה שולטים כעת במוחה,

היא שוקלת לחזור אל הכפר מימנו הגיעה ולא לנסות שוב לעולם לכבוש את יעדה.

* לו רק הייתה מקשיבה לשומר הסף... שכן מכיר הוא את כל מפתחות שערי העיר "יעד"...*

חלפה שנה, אחד מנציבי שערי ההגשמה הגיע לכפר העלמה ובשורה בידו,

מגולל הוא קלף ומכריז בקולי קולות שנמצא שער חדש לעיר "יעד" ושהגיע מועד פתיחת השערים.

עם עת כריזתו של נציב השער, נזכרה העלמה בלחשושי שומר הסף.

תחושת עילוי זרמה בגופה שכן הבינה כי זהו אכן השער הנכון לעיר יעד ושכעת הוא הזמן בו נפתחים השערים ותוכל לחצות אותם!

נרגשת ומלאת התלהבות החלה העלמה לצעוד,

נותנת לנציב השער להוביל אותה אל השער החדש.

מסע ארוך צעדו הם בדרך אל שערי העיר "יעד",

כעת הגיע העלמה, ניצבת מול שער ענק סגור, הנציב המשיך מסעו לשערים הבאים.

מביטה העלמה סביבה, מחפשת מפתח או אדם שיהיו לה לעזרה.

כשלפתע רואה את שומר הסף באופק, מגבירה צעדיה ורצה לעברו.

"הבטחת שאמצא שער אחר לעיר יעד" הטיחה בו העלמה...

"הבטחת שיגיע המועד המדוייק בו ייפתח השער לעיר יעד" המשיכה...

"כעת ניצבת אני מול השער, במקום הנכון ובזמן הנכון והנה, השער עדיין סגור".

"עלמתי הצעירה, המפתח אותו נשאת עימך במסעך הבאת?" שאל שומר הסף את העלמה.

הוציאה העלמה מכיסה את המפתח מימנו כבר שכחה מיזמן...

"כעת עלייך לנקוט פעולה... הוציאי את המפתח מ"שק כלי החיים" שצברת לאורך מסעך ופתחי את הדלת"...

"כפי שלימדתי אותך, חשוב להיות בזמן הנכון!

לפעמים אנחנו צמאים לדבר שאיננו מוכנים עדיין עבורו כי יש לנו עבודה לעשות לפני כן.

כמו כן, פעמים רבות אנחנו רוצים להיכנס דרך שער מסוים אך הוא לא השער שמיועד לנו ויש שער אחר שממתין עבורנו שנעבור דרכו.

כעת, כשמצאנו את השער המיועד לנו והגיע זמנינו, לא מספיק שנעמוד ונביט בו, זה הזמן שלנו לבצע פעולה ולפתוח את השער הזה",

"במהלך המסע צברת מפתח שבתחילת דרכך לא הבנת מדוע הצטבר הוא ב"שק כלי החיים" שלך, אך כעת, לכשהגעת לשער המיועד רק לך, בזמן הנכון, יש לך את הכלי לפרוץ אותו ולעבור אל מעבר אליו, השתמשי במפתח שלך לבטל את נעילת השער"...

החלה מסובבת העלמה את המפתח במנעול השער לאט לאט... כשלפתע אור העיר יעד נחשף מולה...

ברכות עלמתי ! הגעת אל שער העיר "יעד" !